בי"ד אזורי ת"א, ש' שגיא: דחיית בקשתם של בכירים ברשות לניירות ערך לקבל פיצויי פרישה מוגדלים

1.         בפני תביעה לתשלום פיצויי פרישה מוגדלים, המושתתת על טענה על פיה קיים בנתבעת נוהג, לשלם לעובדיה הבכירים המסיימים את עבודתם פיצויי פרישה מוגדלים.

2.         העובדות העולות מחומר הראיות הינן כדלהלן:

א.        התובעת 1 (להלן: "התובעת") והתובע 2 (להלן: "התובע") עבדו ברשות לניירות ערך (להלן: "הרשות" או "הנתבעת") משנת 1987 ועד לפרישתם בסוף חודש 6/98.

התובעת הינה עורכת דין במקצועה. החל משנת 1991  ועד לסיום עבודתה ברשות,  שימשה התובעת בתפקיד סגנית היועץ המשפטי של הרשות.

התובע הינו חשבונאי וכלכלן במקצועו. החל משנת 1995 ועד לסיום עבודתו ברשות שימש התובע בתפקיד מנהל מחלקת חשבונאות ודיווח ברשות.

ב.         בין השנים 1987-1997 כיהן כיו"ר הרשות מר אריה מינטקביץ.

עובר לכהונתו כיו"ר הרשות שימש מר מינטקביץ כיועץ המשפטי של משרד האוצר ובתקופה זו הכיר הן את התובעת, אשר התמחתה במשרד המשפטים והן את התובע אשר עבד ככלכלן במשרד האוצר. כאשר התמנה מר מינטקביץ בשנת 1987 ליו"ר הרשות, הוא אשר פעל לשם קליטתם של התובעים לרשות ובמשך השנים הפכו התובעים ל"יד ימינו" ברשות (סעיפים 5 ו- 9 לתצהירו של מר מינטקביץ).

ג.         הבסיס לחישוב שכר העובדים הבכירים ברשות הוא שכר מנכ"ל חברה ממשלתית בדרגה 9, כאשר שכרו של כל עובד בכיר נקבע כאחוז מרמת השכר הנ"ל (סעיף 5 לתצהירו של מר מאיר בקליניק, אשר היה בתקופה הרלוונטית מזכיר הרשות והממונה על כוח האדם ועל השכר).

בעת סיום עבודת התובעת ברשות, בתפקיד סגנית היועץ המשפטי, השתכרה התובעת שכר בשיעור של 90% משכר מנכ"ל בדרגה 9 (נ/3, עדות התובעת בעמוד 25, סעיף 32.2 לתצהירה).

בעת שסיים התובע את תפקידו ברשות, בתפקיד מנהל מחלקת חשבונאות ודיווח, השתכר שכר בשיעור של 95% משכר מנכ"ל בדרגה 9 (סעיף 34.2 לתצהירו).

ד.         בשנת 1997 הוצע למר מינטקביץ להתמנות ליו"ר הדירקטוריון של בנק דיסקונט והוא הציע לתובעים לפרוש יחד עמו מהעבודה בנתבעת ולעבור לעבוד לצידו בבנק דיסקונט.

התובעים נענו לבקשתו (סעיף 7 לתצהיר התובע, סעיף 6 לתצהיר התובעת).

ה.        בחודש 9/97 פרש מר מינטקביץ מתפקידו כיו"ר הרשות וביום 21/9/97 התמנתה הגב' מירי כץ לתפקיד.

החלטת התובעים לפרוש מעבודתם ברשות התגבשה עוד טרם התמנתה הגב' מירי כץ לתפקידה והודע לה על כוונה זו של התובעים כבר כאשר שמה עלה כמועמדת לתפקיד יו"ר הרשות (סעיף 5 לרשימת המוסכמות מיום 26/11/01).

מר אריה מינטקביץ הוא שהודיע לגב' מירי כץ על החלטת התובעים לפרוש, בעתיד הקרוב, מעבודתם ברשות ולעבור, יחד עמו, לבנק דיסקונט (סעיף 35 לתצהירו של מינטקביץ).

ו.         ביום 30/3/98 נתנו התובעים הודעה מוקדמת בת 3 חודשים להתפטרותם (עדות התובעת בעמוד 27, עדות התובע בעמוד 32) והם פרשו מתפקידם בסוף חודש 6/98, כ- 9 חודשים לאחר שנכנסה הגב' מירי כץ לתפקידה.

ז.         לאחר שפרשו התובעים מעבודתם בנתבעת, נודע להם, כי מר ראובן קובנט, מי שניהל את מחלקת החקירות בנתבעת ואשר פרש בחודש 2/98 או 3/98, קיבל פיצויי פרישה מוגדלים (עדות התובעת בעמוד 28 ועדות התובע בעמוד 34) ולפיכך החליטו אף הם לפנות לנתבעת בבקשה לקבלת פיצויים מוגדלים.

ח.        בפגישה שנתקיימה עם הגב' מירי כץ ביום 9/9/98 הציגו בפניה התובעים לראשונה, ובעל פה, את בקשתם לקבל פיצויי פרישה מוגדלים.

ביום 18/2/99 פנו התובעים בכתב אל הגב' מירי כץ בבקשה לברר מהי החלטתה (נספח ו' לתצהיר התובעת).